AI-Translated
הפריה חוץ גופית (IVF)
הפריה חוץ גופית (מהמילה הלטינית extra - מעל, מחוץ ומילה הלטינית corpus - גוף, כלומר, הפריה מחוץ לגוף, מקוצר IVF) היא טכנולוגיה רבייה מתקדמת שמשתמשים בה לטיפול באי פוריות. הליך זה נקרא גם "הפריה חוץ גופית", "הפריה מלאכותית".
הניסיון הראשון להפריה חוץ גופית מוצלחת בוצע בשנת 1977 בבריטניה, כתוצאה ממנו נולדה הילדה המפורסמת הראשונה, לואיז בראון. הילדה נולדה בריאה לחלוטין, היום יש לה ילדים משלה שנולדו באופן טבעי. מעטים יודעים, אבל כמה שנים לאחריה, נולדה אחותה, גם עם עזרת הפריה חוץ גופית.
מאז, עקרונות הטיפול וההפקה של ביציות משחלות עברו שינויים משמעותיים. כיום, הסיכונים לסיבוכים הקשורים לעידוד השחלות ושאיבת ביציות הופחתו למינימום.
מה זה IVF ולמי זה מיועד?
IVF מיועד לזוגות הסובלים מאי פוריות ושיטות טיפול אחרות לא הביאו לתוצאה הצפויה.
אי פוריות היא מצב שבו אין אפשרות להיכנס להריון מקיום יחסי מין סדירים ללא אמצעי מניעה במשך שנה. לאחר גיל 35 – במשך 6 חודשים או פחות.
הגורמים לאי פוריות שבגללם יש צורך לבצע IVF:
אי פוריות חצוצרות (חסימה חלקית או מלאה או הסרה של החצוצרות עקב הריון חוץ רחמי, מחלות דלקתיות של החצוצרות). במצב זה, יש התרחבות או חסימתו המלאה של החצוצרות, דבר שמונע את תנועת הביצית דרכן. הביצית המופרית לא נכנסת לרחם וההריון לא מתרחש.
גורם אנדוקריני. במצב זה, תהליכים הקשורים לביוץ מופרעים, מה שמתבטא באנובולציה כרונית או חוסר תפקוד של שלב הלוטאלי של האישה. אנובולציה בדרך כלל מתרחשת כאשר ישנן הפרעות בשרשרת ההיפופיזה-היפותלמוס-שחלה, כאשר הפרשת ה-FSH וה-LH מופרעת, דבר שאינו מאפשר שינוי בזמן של שלבי מחזור הווסת. מחזור הווסת יכול להיות סדיר (21-37 ימים).
חוסר תפקוד של שלב הלוטאלי במחזור האישה מתבטא בהפרעה או ירידה בהפרשת פרוגסטרון, דבר שמוביל לפגם בשלב השני של המחזור, שבו ההריון או לא מתרחש או שנפסק בשלב מוקדם.
בדרך כלל, הפרעות כאלה מתוקנות בהצלחה על ידי גירוי ביוץ (למשל, ציטרט קלומיפן, גונאדוטרופינים), עם או בלי הזרעה. לרוב, ההשפעה מתקבלת בתוך 6 חודשים. אך אם ההריון לא מתרחש בתוך שנה, אז הפרעה זו מהווה אינדיקציה ל-IVF. ב-IVF, מגורר ביוץ מרובה, שבו מבשילים הרבה זקיקים והסבירות להיריון גבוהה הרבה יותר.
-
אנדומטריוזיס. זו מחלה גניקולוגית תלוית הורמונים, שמאופיינת בצמיחה של רקמה דמוית רירית הרחם, מחוץ לרחם: בשחלות, חצוצרות, בדפנות הרחם, בפריטונאום ובאיברים אחרים. ביטויים קליניים תלויים במיקום של התהליך הפתולוגי. תסמינים נפוצים – כאבים באגן, כאבים במהלך החיים המיניים, דימומים כהים לפני ואחרי המחזור. אנדומטריוזיס מטופלת באמצעות תרופות הורמונליות או ניתוח בשילוב עם טיפול הורמונלי. אם ההריון לא מתרחש לאחר טיפול במשך 6 חודשים, IVF מהווה אינדיקציה.
-
גיל. מעל גיל 40, קשה מאוד לאישה להיכנס להריון עקב ירידה טבעית במאגר השחלות ואיכות ביציות נמוכה. אם אין אפשרות לקבל ביציות במהלך גירוי שחלתי או אם איכותן נמוכה מדי, IVF עם ביציות תורמות מהווה אינדיקציה.
-
PCOS (תסמונת השחלות הפוליציסטיות). זוהי מחלה אנדוקרינית הורמונלית שבה מופרת העבודה התפקודית של השחלות. לעיתים, זה גם מעלה את כמות ההורמונים המיניים הזכריים בדם, מה שמתבטא בהירסוטיזם (צמיחת שיער בפנים, בחזה ובאזורים נוספים האופייניים לגברים), השמנה, אקנה, חוסר במחזור או היעדרותו הממושכת, עודף משקל. לעיתים, עם ירידה במשקל ותיקון רמות ההורמונים, גירוי ביוץ באמצעות קלומיפן או תרופות הורמונליות, ניתן להשיג הריון. אם טיפול ארוך טווח בשיטות אלו לא מניב תוצאות, פתולוגיה זו מהווה אינדיקציה להליך IVF.
-
אי פריון של אטיולוגיה לא ברורה. לאחר בדיקה רפואית מלאה, לא נחשפו סיבות לכך.
-
מחלות תורשתיות וגנטיות באחד מהזוג. במקרה זה, IVF עם PGD (אבחון גנטי טרום-שתל) מהווה אינדיקציה לזיהוי עוברים בריאים וסינון העוברים הפגועים.
הגורמים הגבריים ל-IVF הם הסיבות הבאות:
וריקוצלה. זוהי ורידים מנופחים באשך ובחבל הזרע אצל גברים. על פי סטטיסטיקות, 40% מהמקרים של עקרות גברית נגרמים על ידי וריקוצלה.
הורידים המנופחים גורמים לעלייה בטמפרטורה בכיס האשכים, דבר שמוביל להפרעה בייצור הזרע (כפי שצריך להיות מעט נמוך יותר מטמפרטורת הגוף). מדדי הספירמוגרם מופרעים. וריקוצלה מטופלת בשיטות שמרניות וניתוחיות. אם הטיפול לא מביא לתוצאות, יש לבצע IVF עם ICSI.
הפרעות קשות בספמטוגנזה, בהן יש ירידה או עלייה משמעותית בכמות הזרע, ירידה בספירת הזרע, בתנועתיות ובמורפולוגיה של הזרע או חוסר בזרע.
יחד עם ההמלצות ל-IVF, קיימות גם התוויות נגד:
מחלות סומטיות חמורות המהוות סיכון לבריאות ולחיים של האישה (מחלות לב, אי ספיקת כבד, מחלת קרוהן, קוליטיס ulcerative, אי ספיקת כליות, סוכרת חמורה);
מומים והתוויות מולדות של הרחם שמונעות התחלה או שמירה של הריון;
מחלות ממאירות מכל סוג שהוא;
גידולים שפירים בשחלות (IVF אפשרי לאחר טיפול);
הפרעות נפשיות.
גידולים שפירים ברחם ובשחלות הדורשים טיפול ניתוחי (מיומות, פוליפים, ציסטות)
מחלות זיהומיות ומחלות כרוניות בשלב אקוטי. לאחר יציבות המצב, IVF אפשרי.
איזה בדיקות נדרשות לפני IVF?
הרופא המומחה בייחודיות בוחר את תכנית הבדיקות לכל מטופלת, אך יש גם רשימה של בדיקות מעבדה שכולן נדרשות לעבור ללא יוצא מן הכלל. רשימת הבדיקות משתנה במעט בכל מדינה. האיגוד האירופי להתרבות אנושית ואמבריולוגיה ממליץ לבצע את הבדיקות הבאות:
פרופיל הורמונלי (AMH, FSH, LH, פרוגסטרון, אסטרדיול, פרולקטין, TSH, טסטוסטרון, וכו').
אימונוגלובולין עבור נגיף החזרת רוח, סיטומגלווירוס וטוקסופלסמה.
הפטיטיס B, C, שפעת, HIV.
בדיקות קליניות וביוכימיות כלליות.
בדיקת פאפ
ממוגרפיה לנשים מעל גיל 40.
אולטרסונוגרפיה של האיברים האגן.
לגברים: הפטיטיס B ו-C, שפעת, HIV, ספירמוגרם.
איך מבצעים IVF?
אז, לאחר בדיקה רפואית מלאה ומסקנה על הצורך ב-IVF, ואם אין מניעות, המטופלת והרופא מתחילים בטיפול. IVF מורכב מכמה שלבים:
השראת סופר-ביוולוציה (superovulation). שלב זה מתחיל ב-2-3 ימים של מחזור החודשי ונמשך 8-12 ימים. כל יום, המטופלת צריכה לבצע הזרקות של תרופות הורמונליות שמתאימות אישית (תרופה, מינון). ההזרקות נעשות בבטן התחתונה, באופן תת-עורי. בצורה זו, השחלות מתפתחות ומבשלות את כל הזקיקים שנמצאים בהן. דינמיקת הגדילה של הזקיקים מנוטרת בהכרח באמצעות אולטרסונוגרפיה ומעקב מעבדתי כל 2-3-4 ימים. כאשר גודל הזקיקים מגיע לגודל הרצוי (18-20 מ"מ), נקבעת הזרקה להבשלה הסופית של הביציות 36 שעות לפני הנקירה – הטריגר של הביוץ. לרוב, אלו תרופות HCG. לאחר מכן, מתחיל השלב השני.
שאיבת ביציות. הניתוח מתבצע לרוב בבוקר, בצום, בהרדמה תוך-ורידית. תחת שליטת אולטרסונוגרפיה, אל חיישן מכשיר האולטרסונוגרפיה מחדירים מחט דקה וחדה, איתה עושים נקירה דרך הנרתיק לשחלה, שואבים את תכולת כל הזקיקים, שנאספת בצינורית סטרילית ומועברת מיידית למומחה המעבדה. ההליך נמשך 10-20 דקות, תלוי בכמות הזקיקים. המטופלת נמצאת תחת הרדמה ולא חשה בכאב.
לאחר ההליך, המטופלת נחה במשך שעתיים בחדר נוח, ואז יכולה לחזור הביתה.
במקביל, בעלה אוסף את הזרע בחדר ייעודי לכך. הזרע מועבר גם הוא מיידית למעבדה לצורך בדיקה ועיבוד.
שלב השלישי של IVF הוא ההפריה של הביציות שהתקבלו עם הזרע של בעלה (או תורם). ההפריה יכולה להיות קלאסית, כאשר אין הפרות במדדי הזרע ומתקבל מספר מספיק של ביציות. הזרע והביציות מוכנסים לצינורית מיוחדת והתהליך של ההפריה הטבעית מתרחש, כלומר, בצינורות הרחם, כפי שמתרחש בגוף האישה.
אם מספר הביציות קטן מ-4, אם איכות הזרע ירודה, תנועתיות הזרע נמוכה ויש הרבה צורות פתולוגיות – ההפריה תתבצע בשיטת ICSI. בשיטה זו, המומחה בוחר את הזרעים החזקים וה"נכונים", מקפיא אותם עם פתרון מיוחד כדי לתפוס אותם (כיוון שהם, כפי שידוע, מאוד מאוד מהירים), ומחדיר אותם לתוך הביצה. לאחר מכן, במהלך 3-4-5 ימים, המומחה עוקב אחרי התפתחות ההפריה וגדילת העוברים, ומעריך את התפתחותם.
השלב הסופי של IVF הוא העברת העוברים לרחם. ההליך מתבצע 3-4-5 ימים לאחר ההפריה, אין צורך בהרדמה, מכיוון שההליך הוא ללא כאב. תחת שליטת אולטרסונוגרפיה, מועברים 1 או 2 עוברים לחלל הרחם באמצעות קתט ר דק. במקרים נדירים, מועברים 3 עוברים (אם העוברים אינם באיכות גבוהה מאוד, או אם גיל האישה גבוה מ-43 שנה). אם ישנם יותר עוברים באיכות טובה או מצוינת, הם מוקפאים.
בשלב זה מסתיים הליך ה-IVF.
החולה מורשית לחזור הביתה, ניתנות לה ההמלצות הנדרשות, תמיכה הורמונלית, מנוחה פיזית ומינית. לאחר 12-14 ימים, על החולה לבצע בדיקת דם להורמון HCG על מנת לקבוע אם התרחשה הריון או לא. במקרה של הריון, החולה נשארת בקשר עם הרופא ומבצעת את כל ההמלצות. בסביבות השבוע השמיני-תשיעי, היא נרשמת לניהול הריון במקום מגוריה או בכל מחלקת גינקולוגיה אחרת בה היא בוחרת.
כמו כל הליך רפואי, ל-IVF יש מספר סיבוכים שעשויים להתרחש במהלך הטיפול:
תסמונת גירוי יתר של השחלות. במהלך גירוי השחלות, נצפית תגובה מופרזת שלהן, הן מייצרות כמות גדולה של הורמונים שעלולים לגרום לתגובות פתולוגיות. רוב הזמן, תסמונת זו מתרחשת בצורה קלה, המתבטאת בהגדלת גודל השחלות, מה שגורם לכאבים בבטן התחתונה. טיפול בצורתה הקלה של גירוי יתר אינו נדרש, מספיק לעקוב אחרי דיאטה עשירה בחלבון ולשתות הרבה.
בצורות חמורות של גירוי יתר, ישנו הצטברות רבה של נוזלים בבטן, ריאות, וקיימת סכנה לכשל נשימתי ולכשל לבבי. גירוי יתר בדרגה בינונית וחמורה דורש טיפול בבית חולים רב תחומי תחת פיקוח של רופאים מרדימים ורופאים בתחום הרדמה וטיפול נמרץ.
כדי למנוע סיבוך זה, חשוב לבחור את המינון הנכון של התרופה לגירוי, לעקוב בקפדנות אחרי מצב החולה, לבצע באופן סדיר מחקרי אולטרסונוגרפיה ובדיקות מעבדה.
סיבוך במהלך הניתוח לשאיבת ביציות – דימומים במקרה של פציעה לכלי דם באגן. סיבוך זה נדיר מאוד, אך אם לחולה יש היסטוריה של ניתוחים, תסמין של שחלות לא תקינות, הידבקויות, דליות – הסיכונים עולים. במקרים כאלה, עשוי להיות צורך לבצע לפרוסקופיה או לפרטומיה ותיקון של כלי דם מדממים.
הריון חוץ רחמי. סיבוך זה במהלך IVF אפשרי גם כן. נדיר, אך אם חצוצרות הרחם תקינות ומעבירות כראוי, העובר עשוי לנדוד אל החצוצרה ולהשתרש שם. הריון חוץ רחמי דורש גם הוא ניתוח דחוף והסרת החצוצרה.
רופאים עם ניסיון רחב ב-IVF יכולים לשלוט בכל שלב של הטיפול ולמנוע סיבוכים אפשריים, כך שההליך עבור החולה יהיה נעים ונעים ככל האפשר ויביא לתוצאה הצפויה. המומחים הישראלים שלנו בעלי ניסיון רחב ב-IVF (מעל 20 שנה), איתם אפשר להיות בטוחים לגבי בריאותך וחייך. סמוך על קליניקת גירימון IVF ועשה את החלום שלך מתגשם!