AI-Translated
תרומת ביצית ותרומת זרע
כאשר זוג נשוי נתקל בבעיה של עקרות, הם חווים הרבה מתח ותסכול. הם צריכים לעבור סדרת בדיקות ומבחנים שלעיתים נמשכים במשך שנים. פעמים רבות, ניסיונות להיכנס להריון אינם מצליחים, האישה מבזבזת שנים, בריאות, רזרבה שחלתית וכמובן כספים. לפעמים בלתי אפשרי להיכנס להריון עם ביציות או זרע של בעלה, להחזיק הריון וללדת ילד בריא, אפילו עם עזרה של IVF. והדרך היחידה היא להשתמש בביציות תורמות ו/או בזרע תורם. ההחלטה הזו אינה קלה לזוג נשוי. פעמים רבות, המטופלים זקוקים לעזרה של פסיכולוג מקצועי.
מה יכולות להיות ההתוויות לשימוש בביציות מתורמת?
גיל האישה (43 ומעלה)
עם הלידה, יש לנשים מספר מסוים של ביציות שקבוע מראש על ידי הטבע; מספר זה אינו עולה במהלך החיים, אלא להפך – פוחת. בלידה, מספר הביציות הוא בין 400 אלף ל-1.5 מיליון, והן הולכות ומתות מדי חודש מסיבות שאינן תמיד ידועות. בגיל ההתבגרות (11–14), נותרות כ-300–400 אלף ביציות.
בכל חודש מיוצרים בשחלות כ-15–25 זקיקים, אך רק ביצית אחת מבשילה ויכולה להיות מופרית, השאר נעלמים. תהליך זה אינו ניתן לעצירה ואי אפשר להגדיל את מספר הביציות. לכן, הכמות והאיכות הגבוהות ביותר של ביציות מתקיימות בגיל 20–35. לאחר מכן מתחילה ירידה, ולאחר גיל 40 – חלה ירידה חדה באיכות ובכמות. הביציות שנותרות בגיל זה נחשבות לפחות איכותיות ולעיתים רבות נושאות פגמים גנטיים. זו הסיבה שקשה כל כך להיכנס להריון וללדת ילד בריא לאחר גיל 40, גם באמצעות טכנולוגיות מתקדמות כמו IVF.
שחלה מרוקנת מבעוד מועד או גיל מעבר מוקדם
הסיבות לכך כוללות:
נטייה גנטית (אצל האם או קרובות משפחה אחרות היה גיל מעבר מוקדם)
ניתוחים בשחלות (כמו הסרת ציסטות)
אנדומטריוזיס
טיפולים כימיים או הקרנות לסרטן
הסרת שחלות
גורמים חיצוניים (סביבה, סטרס, תרופות, קרינה, עישון וכדומה)
שחלות עמידות
כלומר, השחלות אינן מגיבות לטיפול הורמונלי גם במינונים גבוהים – לא נוצרים זקיקים מבשילים.
מומים מולדים בהתפתחות השחלות
מחלות גנטיות אצל האם שעלולות לעבור לילד
כישלונות חוזרים ב-IVF עם ביציות עצמיות (2 ומעלה)
כלומר, נוצרו עוברים באיכות ירודה, לא הייתה השרשה או התרחשו הפלות מוקדמות.
התוויות לשימוש בזרע תורם:
היעדר בן זוג / בעל
פגיעה חמורה ביצירת תאי זרע אצל בן הזוג (אזוספרמיה, אוליגואסתנוטרטרוזואוספרמיה, אספרמיה)
מחלות תורשתיות
הפריה חוץ גופית עם ביציות תורמות יכולה להתבצע באופציות הבאות:
תורמת אנונימית – כאשר האישה אינה מכירה את זהות התורמת, אך יכולה להכיר את הפרופיל שלה, הנתונים הפיזיים והרפואיים. תורמות אלה מסופקות על ידי הקליניקה או סוכנויות מתמחות. האישה יכולה לבחור את התורמת לפי העדפותיה – לרוב בוחרים תורמת עם מראה דומה (צבע שיער, עיניים, מבנה פנים, גזרה וכו') וכן לפי סוג דם. תורמות אלו נחשבות ל"מקצועיות", השתתפו בעבר בתוכניות תרומה, והקליניקה מכירה את איכות הביציות שלהן והצלחות הריון קודמות. התורמות נבדקות גם למחלות ויראליות ולעיתים גם למחלות גנטיות.
תורמת שאינה אנונימית – במצב זה האישה או בני הזוג מכירים את התורמת. לרוב מדובר בקרובות משפחה או מכרות. גם במקרה זה התורמת תעבור את כל הבדיקות הרפואיות הדרושות.
התורמת חייבת לעמוד בדרישות החוק של משרד הבריאות, כולל:
גיל 18–33
בריאות פיזית ונפשית תקינה
היעדר מחלות כרוניות, מומים גנטיים ותורשתיים
מראה אסתטי, משקל גוף תקין
עדיפות לנשים עם ילד אחד לפחות ללא בעיות התפתחות
נכונות לעבור בדיקות רפואיות ופסיכולוגיות
בעת השימוש בזרע תורם, עקרון הבחירה זהה — כלומר, ניתן לבחור בתורם אנונימי או תורם לא-אנונימי. גם תורמי הזרע עוברים בדיקה רפואית מקיפה.
תוכנית הפריה חוץ גופית (IVF) עם ביצית מתורמת יכולה להיות בשני סוגים:
הפריה חוץ גופית עם ביצית מוקפאת ממאגר הקפאת ביציות של הקליניקה.
במקרים אלו, תהליך ההפריה החוץ גופית כולל בדיקה רפואית של מקבלת הביצית, הכנת רירית הרחם, הפשרת ביציות תורמת, הפריה עם זרע של בן הזוג או תורם, והחזרת העוברים לרחם. כמו כן, אם מתקבלים עוברים באיכות טובה או מצוינת – הם מוקפאים ונשמרים להריון עתידי, או מושמדים לפי בקשת המטופלים.
האם שימוש בביציות או זרע מתורם מבטיח הריון ב-100%?
למרות שיטות טיפול מודרניות ומתקדמות בתחום ההפריה החוץ גופית, לצערנו אין הבטחה של 100%. עם זאת, הסטטיסטיקה של תוצאות טובות נמצאת במגמת עלייה מתמדת. לשם כך חשוב לבחור קליניקה "נכונה" ורופאים מנוסים.
הכישלון מושפע מגורמים רבים:
– גיל האישה: היעילות הגבוהה ביותר נצפית בגילאי 25–35. ככל שהאישה מתבגרת, ובמיוחד לאחר גיל 40, הרזרבות הגופניות פוחתות. לרוב, נשים בגיל מבוגר סובלות ממחלות רקע (השמנת יתר, לחץ דם גבוה, דליות ועוד) שעלולות להשפיע לרעה על היכולת לשאת הריון.
– דלקת כרונית לא מטופלת של רירית הרחם, פוליפים ברחם.
– הרגלים מזיקים ואורח חיים לא מאוזן.
– אי עמידה בהנחיות הרפואיות.
אך עם גישה נכונה לטיפול, הקפדה על כל ההמלצות הרפואיות וגישה חיובית – ניתן בהחלט להשיג את המטרה הרצויה.
הפריה חוץ גופית עם שימוש בביציות טריות מתורמת.
בהפריה חוץ גופית מסוג זה, המטופלים בוחרים תורמת מבנק התורמות, והתורמת עוברת בדיקה רפואית מקיפה. מחזורי המטופלת והתורמת מסונכרנים. רירית הרחם של המקבלת מוכנה באמצעות טיפול הורמונלי לקראת החזרת העוברים. במקביל, התורמת עוברת גירוי הורמונלי להשראת ביוץ מרובה (סופר-ביוץ), הנמשך 9–10 ימים. תחת הרדמה נשאבות הביציות מהשחלות ומופרות עם הזרע של בן הזוג או תורם. כאן מסתיימת תפקידה של התורמת.
בהמשך, העוברים מגודלים במעבדה – האמבריולוגים עוקבים אחר התפתחותם במשך 3–5 ימים, ואז מוחזרים העוברים הטובים ביותר לרחם האם. אם מתקבלים עוברים טובים או מצוינים, הם מוקפאים. ניתן להשתמש בהם להריון עתידי, או במקרה שההריון לא הושג במחזור הנוכחי – ניתן להכין שוב את רירית הרחם לאחר מחזור אחד, להפשיר את העוברים ולהחזירם לרחם. לפי בקשת המטופלים, ניתן גם להשמיד את העוברים.
בהפריה חוץ גופית עם זרע תורם, האישה עוברת את כל שלבי ה-IVF (בדיקה רפואית מלאה, גירוי שחלות, שאיבת ביציות בהרדמה, הפריה עם זרע תורם והחזרת העוברים לרחם). אם האישה נשואה כחוק, נדרש אישור כתוב של בן הזוג לשימוש בזרע תורם. עיקרון זה חל גם על שימוש בביציות מתורמות – נדרשת הסכמה כתובה של שני בני הזוג.